כבר מעל שנתיים אני חי ונושם פודקאסטים.
הפקתי וראיינתי מאות אנשים מכל התחומים והקהלים במדינה. אבל בואו נחזור רגע אחורה.

לפני הפודקאסטים ניהלתי מסעדה ואימנתי כדורגל שנים. המומחיות שלי היא להקשיב לאנשים,
לגרום להם להיפתח ולהבין מה הם רוצים להגיד ולאן הם רוצים להגיע.

ובמקביל? רוב חיי הייתי ביישן מת. לא מדבר, חושש מה יגידו, מפחד לשים את הפנים שלי בחוץ. אז כן – אני מבין בדיוק את הפחד של מי שעומד מול מצלמה, הייתי שם.

ולכן הדבר שאני הכי גאה בו זה לא הציוד באולפן ולא כמות הפרקים שהפקתי. זה שאנשים נכנסו אליי עם פחד לחשוף את עצמם ויצאו עם ביטחון, עם קול ברור ועם תוכן שמראה מי הם באמת וכמה הם קילרים בתחום שלהם.

כי בשבילי פודקאסט זה לא עוד מיקרופון ומצלמה, זה המקום שבו אנשים נחשפים באמת. הבמה שבה הם מספרים את הסיפור שלהם, נוגעים בקהל ומובילים לשינוי.
אני לא עושה פודקאסטים בשביל לסמן וי. אני עושה את זה כי אני רוצה שכל מי שנכנס לאולפן שלי ייצא אחרת – עם תוכן שעובד בשבילו, עם נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה ועם ההרגשה שסוף סוף רואים אותו.